אנדור ולטנר

אנדור ולטנר
Weltner Andor

אין תמונה חופשית
לידה	19 באוקטובר 1910 פאפה, הונגריה
פטירה	21 בספטמבר 1978 (בגיל 67) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית
מדינה	הונגריה
מקום קבורה	בית הקברות פרקשרטי בבודפשט
השכלה	אוניברסיטת אטווש לוראנד (1932)
תפקיד	פרופסור
פרסים והוקרה	פרס האקדמיה ההונגרית למדעים (1966)

אנדור ולטנר (בהונגרית: Weltner Andor;‏ פאפה, 19 באוקטובר 1910 – בודפשט, 21 בספטמבר 1978) היה חוקר משפטי יהודי-הונגרי, עורך דין, פרופסור באוניברסיטה, דוקטור למדע המדינה והמשפט, חבר נספח של האקדמיה ההונגרית למדעים. ולטנר היה אחד הסמכויות המקצועיות הבולטות בהונגריה בתחום דיני העבודה. בנוסף לעבודתו האקדמית המקיפה בדיני עבודה, הוא עסק גם בהיבטים המשפטיים של הסוציולוגיה של העבודה והבטיחות בעבודה (חוקי הבטיחות בעבודה הם דרישות הבטיחות והבריאות בעבודה מאורגנת וכן חקיקת מערכת תקנות, ארגוניות ומוסדיות להגשמת תכלית החוקים ויישומם).

ביוגרפיה

אנדור ולטנר נולד במשפחה יהודית כבנם של הקולונל, רופא הצבאי, שאנדור ולטנר (1875–1959) ושל מרגיט לוי. סבו וסבתו מצד אביו היו קארוי ולטנר (1837–1915) סוחר ורוזליה קוהן (כהן) (1840–1920), סבו וסבתו מצד אמו היו אדולף לוי (1847–1908) ספק האוצר המלכותי ומטילד ווהל. הוא צאצא של יצחק שולהוף מהמאה ה-17, רב מלומד מבודה.

ולטנר קיבל את הדוקטורט שלו במשפטים בשנת 1932 באוניברסיטת פאזמאן פטר (שמה היום אוניברסיטת אטווש לוראנד-ELTE). בשנים 1932–1933 סיים את שירותו הצבאי (של שנה) בגדוד חי"ר 1 וקיבל אימוני קצונה כקצין במילואים. לאחר שחרורו, בין 1933 לבין 1937, עבד תחילה אצל אנדור קאופמן בעיר הולדתו ולאחר מכן בבירה כעורך דין מתמחה. ב-1937 עבר בהצלחה את בחינות השופט ועורך הדין (הדבר היה אפשרי אז בהונגריה ביחד), ולאחר מכן הועסק במשרד עורכי הדין של אנדור גליקשטאל (Glückstahl Andor) עד 1942. בשנים 1942–1943 נלקח למחנות שירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) בחזית המזרחית, בעיקול נהר הדון וב-1944, בסביבת זירץ והטוון. זמן קצר לאחר מכן, גורש למחנה הריכוז בוכנוואלד, משם נשלח תחילה לחחנה הריכוז אופנבורג ולאחר מכן לדכאו. הוא הצליח לשרוד במשך שלוש השנים האלה ולאחר שחרור המחנה חזר הביתה להונגריה באוגוסט 1945.

ב-1945 פתח משרד עורכי דין משלו בבודפשט, שפעל עד 1948 (עד להלאמת כל העסקם הפרטיים). במקביל, משנת 1946 לימד במחלקה לדיני עבודה של אוניברסיטת פאזמאן פטר כמרצה חוץ, בשנת 1948 הוא הפך למרצה בכיר פרטי למשפט עבודה כלכלי ב"אוניברסיטה ההונגרית למדעי החקלאות". ב-1948, יחד עם כמה עמיתים, הקים את קואופרטיב עורכי הדין הראשון של הונגריה, שם עבד עד 1949. בשנים 1949-1952 הוביל את המחלקה המשפטית של משרד התעשייה הכבדה ואת המחלקה המשפטית העצמאית של משרד הכורים והמכונות. ב-1951 הוצב לעמוד בראש המחלקה לדיני עבודה ב-ELTE. לאחר הגנתו המוצלחת על עהודת הדוקטורט שלו ב-1952, הפך לקנדידט (המכונה "דוקטורט קטן") למדע המדינה והמשפט. בנוסף לעבודתו כמרצה וכראש מחלקה, כיהן בתפקיד דיקן הפקולטה למשפטים בשנים 1956–1957 וכסגן דיקן בשנים 1957–1958. מ-1968 הרצה כפרופסור אורח במספר אוניברסיטאות זרות (וינה, גטינגן, לינץ, לונדון, רומא, טמפרה). ב-1971 קיבל את התואר דוקטור במדעי המדינה והמשפט (דוקטורט מלא - PHD). במקביל לקריירת ההוראה שלו, מ-1952 עד 1972 היה מומחה ממשלתי של ארגון העבודה הבין-לאומי (ILO).

עבודתו

בתחילת דרכו, התעניינותו התמקדה בעיקר בסוגיות מסוימות של המשפט הכלכלי. לדוגמה, הוא עסק רבות בהיבטים המשפטיים הפרטיים של הגבלות מטבע, ומאוחר יותר, בשנות החמישים, בהסדרה המשפטית של כלכלה מתוכננת. הודות לבחינה המדעית שלו את המשפט הכלכלי, הגיע לתחום דיני העבודה, שם הפך למומחה ומדען מפורסם ומצטיין. לאחר מלחמת העולם השנייה, ולטנר תרם באופן משמעותי לפיתוח מערכת המשפט החוקתי והפרטי של דיני העבודה בהונגריה, לקודיפיקציה של חוקי העבודה של 1951. עם ידע מקיף בתקנות דיני העבודה ההונגריים, הוא הכין הסברים על מספר חוקים ומוסדות משפטיים: אחריות משמעתית של חברות פרטיות, קוד עבודה (כמחבר שותף), פַסְלות בדיני עבודה, חוזי עבודה וכו'.

בנוסף לסוגיות של דיני עבודה למהדרין, הוא העדיף לחקור היבטים מסוימים של ארגון העבודה הסוציאליסטי, כגון שאלת משמעת העבודה והרגולציה המשפטית האפשרית שלה, ארגון העבודה ופרקטיקה העבודה של גופים כלכליים וחברתיים, דמוקרטיה במקום העבודה והחוק המשפטי הכולל. סביבת הגנת העבודה.

במהלך הקריירה שלו הוא כתב כחמש עשרה מונוגרפיות בתחום המשפטם, מאתיים פרסומים מקצועיים, מספר ספרי לימוד בדיני עבודה וחוברות לימוד אוניברסיטאיות. מ-1945 עד 1956, הוא ערך את "כתב העת למדעי המשפט" (Jogtudományi Közlöny), אך גם היה עמית קבוע במספר כתבי עת מקצועיים מקומיים וזרים.

חברות והוקרה

בשנת 1970, נבחר כחבר נספח באקדמיה ההונגרית למדעים. בין השנים 1955–1977 היה נשיא המחלקה לדיני עבודה של פדרציית עורכי הדין ההונגרית, וכנשיא הוא ניהל גם את ועדת דיני העבודה של "האגודה להפצת ידע מדעי" (באנגלית: Society for Dissemination of Scientific Knowledge).

כהוקרה על עבודתו המדעית במשפטים, הוא קיבל את הדרג הראשון בפרס האקדמיה בשנת 1966.

כתביו העיקריים

• Gazdasági jog. Budapest: Magyar Magánalkalmazottak Szabad Szakszervezete. 1949. = Gazdaság Könyvtára, (összeállította Vadas Györggyel)
• A munka törvénykönyve és végrehajtási szabályai. Összeáll. és a magyarázatokat írta Mikos Ferenc, Nagy László, Weltner Andor. Budapest: Jogi. 1953.
• A magyar munkajog: Egyetemi tankönyv. Budapest: Tankönyvkiadó. 1955.
• Az érvénytelenség és orvoslása a munkajogban. Budapest: Közgazdasági és Jogi. 1960.
• A szocialista munkajogviszony és az üzemi demokrácia. Budapest: Akadémiai. 1962.
• A munkavédelem jogi szabályai. Budapest: Közgazdasági és Jogi. 1963.
• A szocialista munkaszerződés. Budapest: Közgazdasági és Jogi. 1965.
• A munkafegyelem. Budapest: Közgazdasági és Jogi. 1966. = Munkajogi Kézikönyvek,
• A magyar munkajog. Budapest: Tankönyvkiadó. 1966. (Nagy Lászlóval)
• Az egészség és testi épség védelme: Munkavédelem. Budapest: Közgazdasági és Jogi. 1970.
• Fundamental traits of socialist labour law, with special regard to Hungarian legislation. Budapest: Akadémiai. 1970.

לקריאה נוספת

• Ki kicsoda: Magyar életrajzi lexikon magyar és külföldi személyiségekről, kortársainkról. Budapest: Kossuth. 1972. 593–594. o.(מי זה מי. לקסיקון ביוגרפי הונגרי)
• Ki kicsoda: Életrajzi lexikon magyar és külföldi személyiségekről, kortársainkról. Budapest: Kossuth. 1975. 638. o.
• Magyar életrajzi lexikon III: Kiegészítő kötet (A–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1981. 851. o. ISBN 963-05-2500-3 (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש)
• Magyar nagylexikon XVIII. (Unh–Z). Főszerk. Bárány Lászlóné. Budapest: Magyar Nagylexikon. 2003. 662. o. ISBN 963-9257-19-2 (הלקסיקון ההונגרי הגדול)
• A Magyar Tudományos Akadémia tagjai 1825–2002 III. (R–ZS). Főszerk. Glatz Ferenc. Budapest: MTA Társadalomkutató Központ. 2003. 1403–1404. o. (חברי האקדמיה ההונגרית למדעים 1825–2002)
• Új magyar életrajzi lexikon VI. (Sz–Zs). Főszerk. Markó László. Budapest: Helikon. 2007. 1344–1345. o. ISBN 963-547-414-8 (לקסיקון ביוגרפי הונגרי חדש)